יעל סיפרה שבילדותה הלכה עם חברה לשיעור גיטרה. החברה רק הניחה את ידיה על הגיטרה ומיד החלו אצבעותיה לנגן כמעט מעצמן, בעוד יעל בקושי הצליחה להחזיק את הגיטרה כראוי. אחרי ההתנסות הבודדה הזאת, העידה יעל על עצמה שעברו כמעט שלושים שנה עד שניסתה שוב לנגן בגיטרה. החוויה של ההשוואה הייתה כל כך קשה שהיא קרסה מולה.
אחת הנטיות שקיימות בנו מגיל צעיר היא הנטייה להשוואה. מרגע שתינוק נולד יכולה אמו להגיד דברים כמו "אני מרגישה שיש לו אופי נוח, הוא לא כמו אחותו הגדולה, הסוערת". ככל שהילד מתפתח זה ממשיך ואף מתגבר – בגיל שנה הילד של השכנה כבר הולך ואפילו מתחיל לדבר, והוא עדיין זוחל ואינו אומר מילה, וכן הלאה, דרך מסגרות החינוך והמקום של כל אחד בחברה ובמשפחה. ההשוואתיות הופכת למרכזית בחיינו, ובכל תנועה שאדם רוצה לעשות, אם ביצירה ואם בעשייה, מיד מתחיל מנגנון ההשוואה לעבוד ואנחנו שואלים את עצמנו: איך זה עובד אצל החבר שלי, והאם ההוא מצליח יותר ממני?
מן הסתם יש ניצוץ חיובי גם בתנועת ההשוואה, אך רוב רובן של ההשוואות הן הרסניות ומעכבות. תמיד יהיה מישהו מוצלח יותר, יפה או חכם יותר מאיתנו, והמבט התמידי הזה לצדדים עלול לעיתים קרובות לרפות את ידינו בתהליכים שאנחנו מבקשים לעשות.
התעסקות עם האחר שלא לצורך מחלישה אותי ומוציאה לי את הרוח מהמפרשים. כל אחד בנוי אחרת, לכל אחד האתגרים שלו או שלה והכישרונות בהתאם, וכל השוואה לא רק שאינה רלוונטית אלא יכולה להיות הרסנית. חוץ מזה, הרי אף פעם איננו יודעים מה באמת קורה בפנים. גם אם נראה לי שאני מבין ויודע מה קורה לאדם אחר, אם אני לא נמצא ממש בתוכו אני לא יודע מה באמת עובר עליו. יכול להיות מישהו שמחייך כלפי חוץ אבל מרגיש מריר מבפנים. יכול להיות שהיא נראית מאוד מצליחה וזוהרת, אבל בתוך תוכה היא מרגישה ריקנית ובודדה. מובן שאין זה אומר שאני צריך חלילה לחפש באחר פגמים. להפך! עלינו לדון כל אדם לכף זכות ולנסות למצוא בו טוב. הכוונה היא פשוט לא להתעסק במישהו אחר אלא בשמחה שלי ובחיים שלי, ולראות כיצד אני מקדם אותם לעבר היעדים שלי.
לרבי נחמן יש קובץ סיפורים שנקרא סיפורי מעשיות. אחת המעשיות נקראת "מעשה מחכם ותם". החכם שבסיפור עוסק תמיד בהשוואות ובתחרות, ואילו לתם יש משפט מפתח: ״זה מעשה שלו וזה מעשה שלי״. הכוונה במשפט היא שבכל מצב צריך תמיד להפריד בין העניין שלי ובין העניין של חברי.
מי שחי בגאווה ובתחושה של גדלות, תמיד יחשוש שמישהו יעקוף אותו, ולכן נידון ללחץ, עצבים, כעס ועצבות. ככל שאני מקבל את המקום שלי, לא מנסה להשוות את עצמי לאחרים ולא מנסה להראות להם שאני טוב יותר – יש לי סיכוי גבוה יותר לשמוח.
חברי יכול לשמוח לפי המבנה האישי שלו, ואני יכול לשמוח לפי המבנה שלי. יש אנשים יותר מופנמים ויש יותר מוחצנים, יש שקטים ויש רועשים. העובדה שמישהו נוטה לצחקק לא אומרת בהכרח שהוא מרגיש יותר שמחה מחברו שמחייך בעדינות.
כל אחד יכול וצריך לפתח את השמחה האישית שלו או שלה. להתמקד במה שקורה לי, במה שעובר עליי ובשאלה איך אני מוסיף ומגדיל את השמחה ואת האושר שלי. בדרך כלל, אם אני באמת מתחבר לנקודה שלי, זה ישפיע על האחר. אם אנחנו מבלים זמן עם אנשים שמחים, זה יכול להידבק בנו. אבל שוב, תמיד צריך לזכור שאני מתחבר לנקודת השמחה, ולאו דווקא לצורה החיצונית שבה השמחה מופיעה אצל השני.
כמובן שיש מושג שנקרא ״קנאת סופרים תרבה חוכמה״. הקנאה יכולה להיות דבר חיובי, אבל מתי היא מרבה חוכמה? כשאני לוקח את הרגש לכיוון של בנייה. בעצם הקנאה גורמת לכיסופים, לרצונות. אם היא מביאה אותי לרצות דברים שאינם נכונים בשבילי ואינם בונים את חיי באופן בריא, מובן שהיא שלילית. אם היא מביאה אותי למקום של שבירה וחוסר יכולת לעשות ולהתקדם בחיים, גם אז היא שלילית. אם כן, מהי הקנאה החיובית? קנאה שמעוררת בי כיסופים ורצונות לטוב, להוסיף טוב בחיים שלי, להשלים את מה שאני צריך.
למה אני מתכוון? יש לי חבר שתמיד נראה שמח ומלא כוחות, ויש לו יכולת מופלאה לגרום לאנשים סביבו להרגיש טוב עם עצמם. הוא תמיד מחמיא לכולם, אבל לא בצורה מזויפת, ומכבד אותם כאילו היו אנשים חשובים ויקרים מאוד בעיניו. מאז שאני מכיר אותו, המפגש איתו תמיד מזכיר לי נקודות שאני צריך לעבוד עליהן בנושאים שבין אדם לחברו.
לפעמים המפגש עם המקום שבו אני נמצא יכול להיות חוויה כאובה או קשה. אנחנו לא אוהבים לראות את החסרונות של עצמנו, אבל זה יגרום לנו פעמים רבות להתעורר לשינוי, וגם זו כמובן תכונה נרכשת – לדעת לקחת את הקנאה למקום של עבודה ולא של מרמור ושבירה. קנאת סופרים תרבה חוכמה, הכוונה היא שהנקודה של השני מאירה בי וגורמת לי לרצונות טובים.
תרגיל:
האם יש מישהו או מישהי שאני כל הזמן משווה את עצמי אליהם? אם כן, מה זה עושה לי במהלך היום? האם זה מעניק לי כוחות או להפך?
***
כל התעסקות עם האחר שלא לצורך, מחלישה אותי וגורעת מהאנרגיה שלי. כל אחד מאיתנו בנוי אחרת, לכל אחד ואחת מאיתנו יש אתגרים משלו או משלה, וכל השוואה היא לא רק שלא רלוונטית אלא יכולה להיות הרסנית.